מקורבנות לצמיחה

כל כך הרבה אנשים סובלים עכשיו הרבה יותר ממני, אז מי אני שאתלונן?

אמרה שאני שומע הרבה לאחרונה, מן תחושת אשמה כללית שמסתובבת אצל רובנו ברמות שונות. שזה כאילו לא בסדר לבטא את הכאב או הסבל שאנחנו חווים בעקבות התקופה, בגלל שיש אנשים שסובלים הרבה יותר.

בואו נחשוב על זה רגע יחד. מה שאנחנו עושים הוא בעצם משווים את הכאב שלנו לשל אחרים, ובעקבות כך מחליטים אם מותר לנו לבטא את הכאב שלנו או לא.

ברגע שאנחנו עושים השוואות אנחנו משדרים לתת המודע שלנו שמה שאנחנו מרגישים הוא לא חשוב. אנחנו בעצם מבטלים את עצמנו. אז למה אנחנו עושים את זה מלכתחילה?

כנראה שכבר בגיל צעיר כשעוד היינו "לוח נקי" כשלא הייתה לנו בעיה לשתף את הרגשות שלנו, קיבלנו הרבה ביקורת מהסביבה. הביקורת הזאת הפכה להיות ביקורת עצמית ודרך חיים. משהו בתוכנו נסגר ונוצר חשש לבטא את הרגשות שלנו, מהמחשבה שאנחנו לא ראויים או לא טובים מספיק.

תסתכלו על הילד שבתוככם, שבסך הכל רוצה חיבוק או מישהו שיראה אותו כמו שהוא ולא ישפוט אותו. תנו לו את מה שהוא צריך, תאפשרו לו.

תאפשרו לעצמכם, לבכות, לצחוק, לשמוח, להיות עצובים, לכעוס, לכאוב, לשתף וכל מה שעולה לכם. זו הזדמנות פז להשתחרר ממה חושבים עליכם, ולהתחיל להתנהל ממה שאתם מאמינים שמחזק ומעצים אתכם. אתם המאסטרים, אתם יודעים הכי טוב לעצמכם.