מימוש עצמי

בימי קדם כאשר בני האדם היו חיים בטבע והחיים שלהם לא היו בטוחים כמו היום. האיום על חייהם היה תמידי ותחושת ההשרדות הייתה נוכחת כמעט כל הזמן.

אצלנו זה לא שונה והתחושה היא אותה תחושה פשוט בצורה אחרת. אם פעם הסכנות היו חיות טרף, פחד שלא יהיה אוכל, היום זה פחד כלכלי, פחד של מה הסביבה חושבת עלי ומה יגידו.

 הפחדים האלו הם פחדים שורשיים שנובאים מהצורך שלנו בהכרה, אהדה ואהבה. הפחדים הם לא פחדים פיזים יותר כמו שהיו, אלה יותר פחדים שנובעים מתוך צרכים רגשיים שמאפשרים לנו לעשות דברים גדולים ולהגשים את הייעודים שלנו.

הבעיה היא, שהנטייה הטבעית שלנו היא לחפש את המענה על הצרכים האלה בחוץ, שזה בסדר, אבל לא לפני שקודם כל עברנו תהליך של ריפוי פנימי שסוגר את הפצעים הפנימיים שלנו ומשחרר את העבר ממקום של חמלה והרמוניה.

ריפוי שעוזר לנו להרגיש שלמים בזכות מי שאנחנו, שכבר אין בנו את הכעסים והטינה כלפי אנשים מסויימים, וטריגרים מסויימים שמקפיצים אצלנו תחושה של מצוקה שחווינו כילדים כבר לא מנהלים אותנו יותר. אלא כבר יש לנו את הכלים להתמודד ולחזור לאיזון.

ברגע שהתהליך הושלם, זה המקום שכולנו רוצים לבוא ממנו ולהגשים את עצמנו מכל הבחינות. למה? כי זה מקום בריא ושלם שלא צריך משהו חיצוני כדי להרגיש בריאים ושלמים. אנחנו לא מחפשים מישהו או משהו שישלים אותנו, וניהיה בקשיבות הרבה יותר גדולה לתחושות הפנימיות שלנו שמדריכות אותנו.